שיעור 3 · חלוקת ההכנסה בין היום לעתיד

כל עצה שמתחילה ב"תחסכו 20% מההכנסה” מתנפצת על משפחה עם שני ילדים ומשכנתא. לא בגלל חוסר משמעת, אלא כי 20% מ-24,000 שקלים הם 4,800 שקלים, וברוב החודשים הסכום הזה פשוט לא קיים.

השאלה איך מחלקים את ההכנסה בין היום לעתיד לא נפתרת באחוז אחד. היא נפתרת בסדר פעולות, שמשתנה לפי המצב של אותה שנה.

נקודת הפתיחה גם לא ריקה. שכיר בישראל כבר מפריש לעתיד לפני שהוא מחליט משהו, ורוב האנשים לא סופרים את זה כשהם מרגישים שהם לא חוסכים כלום.

מה כבר הולך לעתיד בלי שהחלטתם

לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה, העובד מפריש 6% מהשכר. המעסיק מוסיף 6.5% לתגמולים ועוד 6% לפיצויים, ובמקומות עם סעיף 14 החלק האחרון עומד על 8.33%. הנתונים נכונים ל-2026.

סך הכול זה בערך 18.5% מהשכר שהולכים לעתיד הרחוק, מהם 6% מהכיס שלכם. על שכר של 15,000 שקלים מדובר בקרוב ל-2,800 שקלים בחודש שנצברים על שמכם.

יש מי שמוסיף לזה קרן השתלמות (קופת חיסכון שנפתחת דרך המעסיק, נזילה אחרי שש שנים, ופטורה ממס על הרווחים עד התקרה). שם מפרישים העובד עד 2.5% והמעסיק עד 7.5%, עד שכר של 15,712 שקלים בחודש.

מי שיש לו את שתי ההפרשות האלה כבר מפנה לעתיד כמעט 28% מהשכר. זה לפני שקל אחד לחיסכון פרטי. זו הסיבה שאני לא אוהב את הכלל של 20%: הוא מתעלם ממה שכבר קורה בתלוש, והוא מייצר אשמה דווקא אצל אנשים מסודרים שכבר עושים את הדבר הנכון בלי לשים לב.

4 השלבים לפי הסדר

השלב הראשון הוא כרית של חודש הוצאות, בכסף נזיל. בלעדיה כל תקלה הופכת להלוואה. התכנון נשאר על הנייר.

אחריה מגיע חוב יקר: מינוס, הלוואות בריבית דו-ספרתית, פריסת תשלומים בכרטיס. כל שקל שמופנה לשם מניב תשואה ודאית בגובה הריבית, וזה כמעט תמיד יותר ממה שיניב חיסכון באותה שנה.

בשלב השלישי משלימים את הכרית לשלושה חודשי הוצאות, ובמקביל פותחים מטרות עם תאריך. למשל חופשה בקיץ הבא, החלפת רכב בעוד שלוש שנים, או שיפוץ מטבח.

רק בשלב הרביעי מגיע החיסכון לטווח ארוך שמעבר לפנסיה. זו יכולה להיות השקעה בשוק ההון דרך תיק אישי, או קופת גמל להשקעה (קופה פרטית שאפשר להפקיד אליה בלי קשר למעסיק, והכסף בה נזיל בכל עת). לדוגמה, משפחה שמפנה 1,000 שקלים בחודש למסלול מנייתי מתחילה תהליך שנמדד בעשורים ולא בשנים, והמס על הרווח הריאלי שם הוא 25%.

הסדר הזה לא אקראי. כל שלב בו מגן על השלב הבא, ומי שמדלג על אחד מהם בדרך כלל חוזר אליו כעבור שנה בתנאים גרועים יותר: בלי כרית נוצר חוב, ועם חוב יקר כל חיסכון ארוך טווח הוא בעצם הפסד. השלב היחיד שלא מחכה לאף אחד הוא הפנסיה, כי החלק של המעסיק לא נשמר ולא מצטבר אחורה, ומי שוויתר עליו בשנה מסוימת פשוט לא יקבל אותו לעולם. גם בשנה הכי לחוצה לא נוגעים בהפרשות הפנסיוניות, גם כשהפיתוי גדול.

תבדקו לאן מגיעה ההפקדה

הכניסו סכום חודשי, מספר שנים ותשואה שנתית משוערת. המחשבון יראה את ההפרש בין הפקדה קטנה שמתמידה לבין הפקדה גדולה שמתחילה מאוחר.

שימו לב שהתשואה היא הנחה ולא הבטחה. מה שכן בשליטה שלכם הוא הסכום, הוותק וההתמדה, ובשלושת אלה ההבדל בין התחלה היום לבין התחלה בעוד חמש שנים גדול ממה שנראה בהתחלה.

למה אחוז קבוע לא עובד

הכנסה של משפחה משתנה. שנה עם מענק, שנה עם חופשת לידה, שנה עם מעבר עבודה ושלושה חודשים בלי הפרשות.

אחוז קבוע מניח יציבות שלא קיימת. הוא נשבר בפעם הראשונה שמשהו זז. שיטה עמידה יותר עובדת על סכום מינימלי שנשמר בכל חודש, ועל כלל אחד להכנסות חריגות. נניח שהסכום המינימלי הוא 800 שקלים בחודש, וכל מענק או החזר מס (כסף שמס הכנסה מחזיר בסוף השנה אחרי שנוכה יותר מדי) מתחלק חצי לכרית וחצי למטרות. משפחה שמחזיקה בכלל הזה שלוש שנים מגיעה למקום טוב יותר ממשפחה שהחליטה על 20% והפסיקה אחרי ארבעה חודשים, וזה קורה כמעט תמיד, כי הכלל הפשוט שורד לחצים והכלל השאפתני לא.

יש כאן גם צד פסיכולוגי שקשה להתווכח איתו. מי שעומד ביעד קטן ממשיך, ומי שנכשל ביעד גדול מפסיק לגמרי, וזה נכון בחדר כושר בדיוק כמו בבנק. היעד הנכון הוא זה ששורד חודש גרוע, לא זה שנראה טוב בגיליון בינואר, וזה ההבדל בין תוכנית שממשיכה שלוש שנים לבין תוכנית שנזכרים בה בדיעבד. אפשר תמיד להעלות את הסכום בעוד חצי שנה, אחרי שההרגל כבר קיים ולא צריך להילחם עליו כל חודש מחדש, וזו בדיוק הנקודה שבה רוב המשפחות מגלות שהן מסוגלות ליותר ממה שחשבו בהתחלה.

מתי נכון להוריד את החלק של העתיד

לפעמים ההחלטה הנכונה היא לחסוך פחות. שנה של לידה, תקופה של שיפוץ, או חודשים שבהם אחד ההורים לומד מקצוע חדש ומרוויח חצי ממה שהרוויח קודם.

הכלל שאני עובד לפיו פשוט: אפשר להוריד את החיסכון הוולונטרי לאפס לתקופה מוגדרת מראש, ואסור לגעת בהפרשות הפנסיוניות ובכרית. הפנסיה מאבדת את החלק של המעסיק, והכרית היא מה שמונע הלוואה.

למשל, משפחה שמפסיקה להפקיד 1,500 שקלים בחודש למשך שנה, ובאותה תקופה שומרת על הכרית, תחזור למסלול בלי נזק אמיתי. משפחה שמושכת את הכרית באותה שנה תגלה שהיא שילמה על השיפוץ בריבית של 12% ומעלה.

המשימה לחודש הזה

פתחו את התלוש האחרון ותבדקו שלושה מספרים: כמה יורד לפנסיה, כמה נכנס לקרן השתלמות אם יש, וכמה נשאר נטו. אחר כך קבעו סכום מינימלי אחד לחיסכון שלכם, והעבירו אותו בהוראת קבע ביום שאחרי המשכורת, לפני שהחודש מתחיל לאכול אותו.

שאלות נפוצות על חלוקת ההכנסה

איזה אחוז מההכנסה נכון לחסוך?

אין מספר אחד. אצל שכיר עם פנסיה וקרן השתלמות כבר מופנים לעתיד כ-28% מהשכר, ולכן חיסכון פרטי נוסף של 5% עד 10% הוא התחלה סבירה, ובשנים לחוצות גם פחות מזה בסדר.

עדיף לסגור חוב או לחסוך?

חוב יקר קודם, אחרי שיש כרית של חודש. סגירת הלוואה בריבית 12% שווה תשואה ודאית של 12%, ואין חיסכון שמבטיח את זה.

מה עושים עם מענק שנתי?

מחלקים אותו לפי אותו סדר: קודם השלמת הכרית, אחר כך חוב יקר, ורק מה שנשאר הולך למטרות או להשקעה. החלוקה הזאת נקבעת מראש, לא ביום שהכסף נכנס.

אני עצמאי, איך זה משתנה?

אצל עצמאי אין מעסיק שמפריש, ולכן החלק של העתיד צריך לצאת מההכנסה עצמה, בהפקדה יזומה לקרן פנסיה ולקופת גמל. שם גם ההטבות במס גדולות יותר, ושווה לבדוק אותן מול רואה חשבון לפני סוף שנת המס.

וכשההכנסה לא קבועה בכלל?

מחשבים את החודש הנמוך של השנה האחרונה ומתכננים לפיו. חודשים טובים ממלאים את הכרית, ולא מעלים את רמת החיים.

קראו גם: מערכת כלכלית למשפחה · קרן השתלמות · מחשבון ריבית דריבית

המדריך הזה מיועד ל: בוגרים 26–60